9. דבקות והתנחלות
ישנן דרכים שונות למימוש הצורך והרצון האנושי, או המוסר החברתי. אחת היא דרך ההגשמה הארצית הפעילה. אחרת היא דרך "הקפיצה המיסטית". הראי״ה בחר באופציה השנייה, אך לכאורה, הראשונה היא המוצעת לנאמניו. מצאנו כבר שההתעלות לקרבת האל אינה עומדת על "טכניקה מיסטית" כלשהי, ריטואל או מתודה קונטמפלטיווית מסוימים, היוצרים חוויה מוגדרת בזמן ומקום. ההתנסות הבלתי אמצעית בקודש מושגת בחיים כולם, באשר האדם מתערה בסביבתו.
גדעון ארן
לדבריו של פרופ' גדעון ארן הראי"ה לא יצר אתיקה סדירה ומפורשת. אך מתוך גודש ביטוייו, לא נותר ספק באשר לעבודת השם שהוא מחייב, ולדרך החיים שהוא ממליץ בפני המאמינים. תורת המידות של הרב ניתנת לסיכום במלה אחת – דבקות. אידיאל זה יוגשם על ידי יציאה מחוץ לגדרי האורתודוקסיה, והתמסרות לרשות הנחשבת כצרתה. אלא שהכניסה למסגרת החילונית-דתית החדשה אינה כרוכה בקבלת חוקיותה האופיינית המקורית, כי אם באימוץ השקפה ייחודית הזרה לה לחלוטין.
מה הטעם בהפגנות נגד קיסינג'ר, ולאיזו תכלית ההתנחלות בלב חברון? כבר בראשית 1974 זעקו קוקיסטים ש״אין בשום פנים ואופן מציאות של נסיגה," ונזעקו לרמת הגולן להקים בשטח את קשת, ראשי תיבות של "קונטרה שלנו תמיד". אך ללא הועיל. כעבור חודשים מעטים הושב הגבול לאחור והעיירה נמסרה לסורים. אז קבע הרצי״ה באזני חסידיו המפגינים והמתנחלים מג״א, תוך שהוא מצטט מדברי אביו, ש"למרות הכל אין נסיגה," וש"קונטרה הייתה ותהיה בידינו לעולם." אחר כך הוסיף, ברמז מובלע, שאותה אמת נצחית, עם כל ממשותה, היא בינתיים נסתרת, ו"האידיאה שתכיר בה בגלוי ותציגה בפומבי עוד צריכה להתברר." כך ניצלה האמונה מפני אתגר האירועים הצבאיים-מדיניים שקמו עליה.
בין הקווייטיזם לאקטיוויזם החבויים בכח בתורת הרב, נותר ליורשיו הריטואליזם. עוד נראה שהפעלתנות הכפייתית שגוש המאמינים הצטיין בה, גם בצורתה הפוליטית הברוטלית, לאמיתה היא דתית סמלית. עניינה, קודם כל, בקודש. העשייה הארצית הבוטה מכוונת לרמה הנסתרת, ומיועדת להשפיע רוחנית על עולמות עליונים.
הגם שמתבקשת ישיבה בלא מעשה בעולם שכבר נגאל, או שתשובתו מובטחת, הראי"ה מדגיש כי "הרבה תלוי בנו באתערותא דלתתה שלנו." משפט זה שימש מוטיב נפוץ במיוחד בשיחות פנימיות של נאמני הרב בג״א, כמעט מוטו למפעליהם, לרבות בגיוס ובעידוד החברים.
לאדם עוצמה אדירה הנוגעת ללב היקום; בו בזמן היא פונקציה של תודעתו בלבד. המדובר בפעולתה הקוסמית של עצם ההכרה הדתית. לכאורה אין פשוטה ונוחה מהעשייה הנדרשת מהמאמין. שכן אין הוא נתבע להתמודד מול אילוצים ארציים של ממש, אלא מול תעתועים של אי-הבנה דתית גרידא. לאקטיוויזם היסטורי אין בכלל מובן ותכלית. יש טעם רק ב"אקטיוויזם מיסטי", הפותר כל.
אך מתברר שאפילו שמדובר כאן בעניינים אמוניים, הם מצריכים כיבושים של ממש. הגם שהמאבק הוא בפנטזיה, הדברתה היא משימה ריאלית רצינית. אף שהנושא סובייקטיווי ורוחני במהותו, אין זה דבר של מה בכך. אף על פי שהבעיה פסיכולוגית וחינוכית במידה רבה, אי אפשר לזלזל בה. לא בשינוי עמדות סתם עסקינן, או בשחרור ממוסכמות כובלות כלשהן בלבד, אלא באימוץ השקפת עולם רדיקלית, בתפישה הפוכה לגמרי לכל מה שהאדם הורגל והתנסה בו. כמו כן המהפך אינו תלוי בהשגת השכל והרגש בלבד, אלא גם בעוצמת הרצון של הנפש, ואף בהשראה.
בכמה הזדמנויות נשאלו מאמיני התנועה לצורך בפעולה עולמית ולקשר שלה עם התודעה האנושית, בנוסח: "אם סוכת דוד כלל לא נפלה, מדוע זה אתם קוראים להיחלץ להקמתה?" בתשובתם ציטטו את הרב לאמור: "באמת אין עבודה זו קלה כל כך. היציאה לחופש ממסגר הדמיון (הכוזב) היא עבודה לא פחות קשה מהיציאה לחופש מאיזה מסגר של המציאות." לפיכך נדרשת גבורה יתרה: "ודאי יש צורך… בגיבורים כובשים."
גדעון ארן
גדעון ארן טוען כי תוכן הפעילות אינו שינוי סדר הדברים הנוכחי ויצירת סדר חדש, כי אם התמזגות עם הקיים הנצחי והבלעדי. אין מבקשים להביא גאולה לעולם או להשיבו, אלא להשתזר בגאולתו תשובתו שממילא. היות שההוויה כולה זורמת מבראשית ולתמיד מן האלוהים ואליו, כל עניינו של האדם הוא להשקיע עצמו בזרם הגדול ולהפליג עמו. תכלית המעשה היא ההתאחדות המלאה עם המהלך הכללי. המנהיגים והפעילים התנועתיים האמונים על משנת הראי"ה, ראו את מפעלם הארצי כניסיון של התערות במגמה המיסטית המשיחית של היקום. הם דנו מפורשות ב"התאמת הקצבים" שבין האקטים הפוליטיים שלהם לפעימות לב האלוהות.
ההשקפה הדתית המקפת והמעמיקה מאפשרת לאתר את תנועת היקום השואף אל האחדות הקדושה. עם ההבחנה בדינמיקה אמונית זו, גם נוטלים בה חלק חיוני פעיל. רק מתוך ההתבוננות המיסטית-משיחית בפנימיות העולם ניתן לחולל בו למעשה תמורות של ממש. יתרה מכך, התודעה הדתית המשתוקקת אל האלוהות היא לבדה מניעה את השינוי המופלג ביותר במציאות.
רצון האדם הוא למעשה "רצון העולם". מיסודו זהו הרצון האלוהי, וכל השאיפה היא לשוב ולאחד אותו עם הרצון האנושי, או להכיר באחדותם המקורית. בקשת האדם את קרבת האלוהים באה לקיים אחדות זאת. כמו התפילה, כן גם העשייה הארצית היא דרך ל״קירוב הרצונות". המיסטיקן היהודי הקלאסי השתמש במדיום הדבקות מהסוג הראשון; בג״א נקטו גם באופן השני.
לפי גדעון ארן , ניתן לזהות את האקטיוויזם עם תהליך האילומינציה. כל הפעולה העולמית אינה אלא "הארה", כלשון קוקיסטים ומיסטיקונים בכלל. האחדות האלוהית שורה בעולם ועל כן אין צורך לעשות ולשנות בו דבר. אבל מכיוון שעובדת הגאולה והתשובה הזאת היא עדייו פנימית וסודית, צריך עוד לחשוף אותה ולהציגה לעין כל. העשייה מתמצה אפוא בגילוי המסתורין והפצתו. זהו ה"תיקון", בהכרה, של מציאות מתוקנת באמת. הבאת האחדות האמיתית של ההוויה אל התודעה, ופרסומה, זהו האידיאל הדתי והכוח המניע. בהקבלה לפירוש רזי התורה, יש לעשות גם ל"בירור האידיאה הפנימית העולמית". זוהי העשייה הקוקיסטית.
הראי״ה התחיל בשליחות גילוי הסוד כשנתן שמות מפורשים לעיקרים המרומזים, ובעיקר כשהציע פרשנות של מסתורין להיסטוריה ולמאורעות זמננו, וכשנסך תכנים קבליים בצורות חשיבה חדשות המטפלות בקיום המודרני. ג״א המשיך במשימת גילוי הסוד כשתפש את מפעליו בשטח כהוכחה לקיומה של מהות נסתרת וכהצגת תכניה הפנימיים. כך ממש, במונחי חשיפה והבהרה של ממשות סודית, הגדיר את עניינו והתהדר בו. התרוצצות המאמינים בערים ובהרים לא הייתה אלא הפגנה דתית, או בעצם הפגנת האיכות הדתית של העולם, הפגנה של האחדות שמעל ומעבר לפירוד, של הקודש שבחול. הפוליטיות הצעקנית והנמרצת נועדה להאיר אמת דתית טמירה ונעלמה. במשנה האמונית מצוי יסוד שכאשר יביאו הגוש לידי פיתוחו המלא, הוא יהיה למעין "אקסטרווגנציה מיסטית".
לפי גדעון ארן למרות הכל, לפעילות האדם, אפילו שהיא הכרתית בלבד, השפעה מכרעת על חייו: "המחשבה (האחדותית) שבאדם הכללי חיה ומתהפכת לכוח פועל ומרבה להיטיב, לשפר ולהעלות את החיים הלאומיים והאנושיים הכלליים והפרטיים, דרגה אחר דרגה אל מעלתם העליונה." התודעה והרצון לבדם משנים עולם. הכוח הרוחני, כוח שאיפת ההתאחדות הכוללת או הערגה לאלוהים, עצום יותר מכל כוח אחר בהוויה: "רוח האדם ברצונו יתגלה בהוד גבורתו הרבה יותר ממה שהתגלה עד כה בפעולותיו הטכניות. והכול תלוי בתשובה." הדבקות מעצבת את המציאות. זוהי פעולה דתית המוכוונת אל האלוהים, וקובעת בסופו של דבר את דמות הסביבה האנושית והטבעית. יש כאן ריטואל מיסטי, ולו פוטנציה מאגית. האקטיוויזם של יורשי הרב הוא תיאורגיה.
הראי״ה מבליע זיהוי מאמצי האדם בעולם עם ה"יחוד", אותו מוסד יהודי דתי הקשור לצד המעשי של תורת הסוד, מאז ראשוני המקובלים, דרך האר"י ועד לחסידות. זהו דפוס התנהגות טקסית מסתורית, הנעשית מתוך כוונה עמוקה ועזה שמביאה לידי התייחדות-התאחדות של המאמין המופלג עם הקב"ה. ה"מבצעים" האמוניים של הגוש דומים ל"ייחודים" של הקבלה המסורתית.
גדעון ארן
גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.
Follow Me:
