אתם מוזמנים לקרא את פרק 4 (חלק 2) מתוך הספר של גדעון ארן – קוקיזם. שם הפרק הנ"ל הוא: "בין גוש אמונים לקוקיזם".
גדעון ארן
הדיון שלהלן לא יגע בכל אותם חלקים מהמכלול הערכי והנורמטיווי של ג״א שהם בעלי אופי אידיאולוגי מלכתחילה, כלומר שעניינם בנושאי חברה ומדינה לא מתפשט לרמות מטפיסיות ולא נבחן בהשלכותיו הקוסמיות. ג״א דבקה גם בסמלים ובתכנים "חילוניים" אזרחיים גרידא, שאינם נובעים מהתיאולוגיה שלה; יתר על כן, לא כל מאפייני השיטה הרוחנית של התנועה ייחודיים לה. ישנם יסודות המשותפים לה ולישויות דתיות או פוליטיות אחרות, וגם את אלה ננפה מדיוננו הנוכחי, בלי להמעיט בחשיבותם. הקוקיזם הוא הגרסה הדתית המייחדת את הגרעין הקשה של המאמינים, אותה קבוצה מצומצמת ומגובשת שאחראית ליסודו של הגוש, ושהפכה בהמשך למנהיגותו הארגונית והרוחנית. מאת גדעון ארן.
התנועה לא רק מימשה וביטאה את האמונה, אלא גם הפיצה אותה. קשה ההבחנה בין הממד המבצעי והפוליטי בפעילות ג״א לבין הפונקציה המיסיונרית שמילאה. במודע ובמתכוון עשתה התנועה לפרסום האמונה קבל עם ועולם, ולרכישת חסידים מושבעים, בעיקר מקרב ציבור הפעילים שממילא היה ברובו אורתודוקסי, אם כי במידה שהוגדרה כבלתי מספקת. כך התרחב מעגל המאמינים והקיף חוגים גדולים יותר ויותר של חברים בגוש. בעוצמה הולכת ופוחתת, כמובן, הגיעה אחיזת הקוקיזם עד לשולי התנועה וגלשה מעבר לגבולותיה. בהדרגה נעשה הקוקיזם לנחלת רבים, עד שלבסוף היה לגורם מוכר ורב השפעה בתרבות הישראלית, המציב אתגר לסמליה המרכזיים. גם אם לא כבש לבבות המונים שאימצוהו במפורש, במלוא משמעויותיו ובכל חיוביו, הרי שהשראתו נפוצה למגזרי חברה מרוחקים וחלחלה לרבדי תודעה עמוקים. אפשר לומר שהחשיבות הציבורית של ג״א היא בראש ובראשונה בהיותה נושאת הקוקיזם. על כל פנים כך סברו רבים מאנשי התנועה עצמה. אחדים מהם, אפילו כשעמדו בראשה, הפליגו בהצגת הגוש כטפל לקוקיזם, למירב כאמצעי לו.
גדעון ארן טוען כי ג״א איננה רק תוצר של השיטה הקוקיסטית, היא גם גורם מרכזי ביצירתה. ג״א נולדה מהקוקיזם והמשיכה וניזונה ממנו. אלמלא האמונה, לא הייתה התנועה. אך זו האחרונה השיבה מצדה לאמונה, ולא רק בהפגנתה, הנחלתה וטיפוחה אלא גם ממש בתרומה לעיצוב עיקריה. היו כאן יחסי גומלין: ג"א הייתה נגזרת של הקוקיזם, וזה האחרון, בצורתו השלמה הסופית, לא היה בלי ג״א.
ההדדיות שבין האמונה להופעתה התנועתית מביאה לטשטוש הגבולות ביניהן. ההבחנה מלאכותית משהו, אנליטית מעיקרה. ג״א נתפשה בעיני עצמה כתופעה "רוחנית" מטיבה. בהמשך לזאת היא הסבירה את גילוייה הארגוניים ככורח, אם לא כשיבוש והשחתה. היומרה הובילה את ג״א להצטדקות, בעיקר על רקע נטייתה להתבטל בפני הקוקיזם. דוברי הקוקיזם מצדם לא חסכו ביקורת מעסקני התנועה, שהוצגה למירב כביטוי שטחי וחלקי של האמונה. בצד הטענה המקובלת בדבר קרבה יתרה, עד כדי מזיגה וחפיפה בין התנועה לתורתה, עולה אפוא טענה נוספת, פחות מקובלת, שקיים מתח בין השתיים. אין זה רק הקונפליקט הטבעי שבין רוח לממסד, בין העקרונות להגשמתם. הדברים הגיעו לידי לכך שהקוקיזם ממש קם על ג״א כיריבתו.
גדעון ארן – אינני מבקש להמעיט בחשיבות הרקע ההיסטורי לג״א, אך בפרק זה ברצוני להדגיש את התשתית האמונית לתנועה. התיאולוגיה הקוקיסטית בלתי מספקת אך הכרחית להסבר ג״א. כה חיוני הוא התפקיד שממלאים עיקרי האמונה בהופעת התנועה, שניתן לבחון את האקטיוויזם הפוליטי-דתי כהשלכה של מתחים בתוך המערכת הסמלית.
גדעון ארן
גדעון ארן הוא פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר ומרצה בנושאי דת, מצד אחד, ובנושא הקיצוניות, מצד שני, ובעיקר הוא מתמחה בחקר הקשר שבין השתיים, בישראל, ביהדות העבר וההווה, ובהקשרים השוואתיים. מחקריו מתבססים בעיקר על עבודת שדה. בשנים האחרונות פרסם ספרים ומאמרים על פנדמנטליזם, כתות ותנועות רדיקליות, אלימות דתית, טרור. מסיים בימים אלה כתיבת מונוגרפיה על טרור המתאבדים במזה"ת.
Follow Me:
